הקדמת הגאון המחבר לחלק השו"ת הנה מלפנים זאת בישראל בחוברי חיבור ראשית מלאכתם להודיע מה ראו על ככה, וזאת משפט הקדמה לפרוט על פי נבל המליצה, להרעים בקול מחנה העברים לקרוא להולכי על דרך התושיה לומדיה ודורשיה לאמור לכו לחמי בלחמי ויפיקו אמרים להודיע דרכם בקודש ולהתנצל בעקב ענוה, ויותר מהמה ליתן שבח ותהילה לעילת כל העילות לברכו בקהל עם ועדה על כל הדברים והאמת האלה תיסוף מילתי ומהות הכרך אשר אציע לפני כל, ת"ל לא דבר רק הוא מכם כי הרוב מהם אשר כבר באו להלכה אשר נקראתי מכמה חכמי ורבני הזמן לחוות דעתי ומהו ות"ל כי דברי אשר השבתי לא שבו ריקם כי אם עשו אשר חפצתי והצליחו אשר שלחתיו והיו בידי למרבית, ומהמה בחרתי להסתופף וקבצתי מהם כעמיר גורנה בכלי הרועים אשר לדוד, ומהם אשר חברתי וטפחתי ורביתי את ספרי אשר יש בהם כמה דברים היוצאים להלכה למעשה, ויש מהם אשר ביארתי כמה סוגיות מהש"ס אשר גדולי עולם לא מצאו ידם, את מקורם הראתי בראיות חזקות אשר בהם לא קדמוני ולא נצחוני אדם, כי ת"ל כמה ענינים עמוקים בעומק הלכה בנפ"ת בנוים לפני על מרכז האמת להלכה למעשה, כי שקלתים ובררתים וצרפתים בחפש מחופש ואף בכמה מקומות מרי"ף ורמב"ם אשר כל נושאי כליהם לא מצאו די ביאור להעלות בספרתם תכלית ותמצית כוונתם ויגעו עצמם למצוא הפתח ות"ל פתחתי פתח לנפשי כפתחו של אולם, ושמתי עיקר יסודותם בהררי קודש מדברי התלמוד כאשר ימצא המעיין בפתח הספר בסימן ראשון אשר ביארתי דעת הרמב"ם בדין נושא ונותן באמונה אשר לא היתה באמנה אצל כל נושאי כליו מקדמונים ואחרונים, ות"ל בכמה סוגיות אשר בכל כותי הייתי מעמיק ללון בעמקי הלכה לא יום ולא יומים עד חודש ימים אשר הגיתי יום ולילה בסוגיא אחת. ובמה איכף ואקדם לאלהי קדם מפעליו מאז ועד עתה אשר פעל עמדי מיום עמדי על דעתי עד עתה שם חלקו מיושבי בית המדרש ואילו פי מלא שירה כים ולשוני רינה כהמון גליו כו' כו' אין אני מספיק להודות ולברך את שמו הגדול על אחת מני אלף כו' פעמים הטובות שעשה עמדי כי לולא תורתו שעשועי בקרבי דקגרים כמה איכא בשוקא ראוים וטובים ממני איש שפל ונבזה כמוני אשר לא עקב ענוה ויראה אני אומר ומדבר כדברים האלה כו' כולו כמו שהוא ובן יכבד אב אשר השוו כבודם לכבוד המקום הוא אדוני אבי מו"ר המנוח החריף ובקי מופלג ומפורסם מהו' משה זלה"ה אשר מנעורי גדלנו על ברכי התורה והרגיל אותי תמידין כסדרן להעמיק עיוני בכל סוגיא והלכה, ובכל שבת ושבת הרגיל בטבעי לומר איזה חידושי דאורייתא אשר נתחדש לי באותו שבוע, ות"ל יגעתי ומצאתי לחדש דבר, ואחר חתונתי יותר מאחד עשר שנה בבית המדרש דק"ק קלעצק היה בית מלוני משבת לשבת ונעשה תורתי קבע, הכל על פי הדרכת אדוני אבי זלה"ה, ואמי אשת חיל הצנועה החכמניות עקרת הבית מרת לאה זלה"ה היא היתה כאניות סוחר ליתן טרף לביתה ואדוני אבי זלה"ה היתה תורתו אומנתו ולא היה לו אומנות אלא זאת שהיה מתמיד בלימודו לעסוק בתורה יומם ולילה ומשים לילות כימים לא מש מתוך אהלו של תורה והרבה חידושי תורה אשר חידש יש אצלי בכתובים בכתיבת ידו הקדושה, ורציתי לכבדו למסור איזה קו"נ שלו לדפוס אך לא מצאתי הדברים מסודרים, ובסוגיא דמין ושאינו מינו אי אזלינן בתר שמא או בתר טעמא מצאתי קו"נ גדול אשר האריך אדוני אבי זלה"ה לחזק דעת הרמ"א בזה, וראוי היה להביאו לדפוס, אך ברבות השנים נדפסו כמה ספרים וביחוד ספר חות דעת שראיתי שאדוני אבי זלה"ה בר מזלו הוה בכל עיונו ופלפולו בכל ראיותיו אחת מהנה לא נעדרו, על כן מנעתי למוסרם לדפוס: וכאשר הגיעו ימי עלומי כבן כ"ה שנה, אהני לי גמרא דאבא בנסעו לפק"ק נאווהרדאק וקבל לפני כתב רבנות משנת תקנ"ד, אשר זה יותר מארבעים שנה הוקם דוד על התורה ועל עבודת הקודש פק"ק ונתקיים בי מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים נדיבי עמו אשר מאז ועד עתה ת"ל קהילתינו חנה דוד עיר מלאה חכמים וסופרים, וראוי לדרוש בשלום אכסנאי של תורה עיר ואם בישראל כמותה ירבה בישראל זה יותר מארבעים שנה אשר אני חוסה בצילם צל הכסף וצל החכמה, תהא משכורתם שלימה מה' אלהי ישראל להתברך בעושר וכבוד ויראו בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצות אמן כן יהי רצון: האף אמנם אשר ת"ל איזה קהילות מפורסמים נתנו עיניהם בי להושיב עמהם ורצו להרבות משכורתי בכפליים, אך קשה היה עלי פרידתי מידידות נעימות העיר וחן המקום ויושביה אנשים שלימים ותמימים ישרים: וכבר עברו וחלפו ימי הנעורים והגיעו ימים אשר אין בהם חפץ בהבלי הזמן ומתי אעשה גם אנכי לבית דוד, כמאמר חז"ל אגורה באהליך עולמים אשר ספרים רבים הפליגו מאוד לחובה ומצוה להעלות חידושי תורה במשמרת לקובעם לדורי דורות ואמרו שאסור למנוע חידושי תושיה כמו נביא כובש נבואה ואם ימצא המעיין דבר אחד ישר לאשורו יקרה זאת מפנינים וכל אבני חפץ, ולא מצאה ידי למסור הרבה מכל חידושי ותשובות אשר נמצא באמחתתי שא"א להכביד עול הוצאות הדפוס כי רבה היא על כן אספתי איזה קיבוץ האפשרי מאשר תשיג ידי לעשות איזה מעמד להביא לדפוס: וידוע מהקדמות הרא"ה בעל ספר בדק הבית אשר ביאר שם כי כך הוקבע ביסודי התורה אשר אי אפשר להגיע עד תכלית אשר ארוכה מארץ מדה ודרך לחבר חיבור ובא רעהו וחקרו, על כן אמרתי אבקש מכל מעיין לעיין הטיב כי אף אנכי העמקתי עיוני והן בעודני בחיים חיותי עלי להשיבו כיד ה' הטובה עלי ואף להודות על האמת כטבעי מעודי בזה, ות"ל בהרבה ענינים אשר ויכחתי עם חכמי הדור מפורסמים ועלתה בידי ס"ל לעמוד בקביעות אשר יפה דנתי, וזה שמו אשר קראתי לספרי גליא מסכת על שם האמור בפרק כיצד מעברין דוד גליא מסכת, כי ת"ל כל חידושי בהלכות ובשו"ת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא על פי מעמקי מסכת התלמוד, ולא לקחתי הקדמות מספרים ומפרשים חדשים רק הכל מעיקרי יסודות ושורש סוגיות התלמוד, גם חלק שני על מדרשים ואגדות קבעתי שם הזה, כי אף עסקי דרושים שלי לא קבעתים כדרך הדרשנים לבקש הקדמות מספרי הדרוש כי אין אתי בנמצא שום ספר מחברי הדרושים, ואף לא מספרי החקרנים ואין אתי לבוא בחקירות רק כל חידושי דרושים שלי גם כן על פי יסודי הקדמות מסכתות תלמוד ואגב אבאר אשר נתחדש אצלי נפרש האמור בפרק תפלת השחר (דף כ"ח) דמבואר שם הנכנס לבית המדרש אומר יהי רצון שלא יארע תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי כו' ולא יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם, ומפרש רש"י ולא אכשל וישמחו חבירי על כשלוני הרי רעות שתים שיבואו על ידי שאגרום להם שיענשו עכ"ל, וכפי הנראה הדבר תמוה מאוד כי הלא אף על יושבי קרנות נאמר בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך ואם כן איך שייך לומר זאת על יושבי בית המדרש שישמחו כשיכשל חבירו בדבר הלכה, ואמרתי מסברא דנפשאי לפרש זאת, ואחר כך מצאתי כך במהרש"א בחידושי אגדות פירש כדברי וז"ל שם פירש"י כו' ויותר נראה לפרש שישמחו חבירי על שלא נכשלתי, וכן אשמת בהם על שלא נכשלו שזה אחד ממ"ח דברים שבו נקנית התורה כו' ע"ש, אולם מה שמביא ראיה שהוא ממ"ח דברים שהתורה נקנית משמח המקום ומשמח הבריות, יותר נראה לי להביא ראיה לזה מהא דאיתא בפרק כיצד מעברין שם דוד גרי מסכת דכתיב יריאיך יראוני וישמחו ופירש רש"י שם לפי ששמועותיו מכוונות לאיסור ולהתיר ע"ש, וז"ל מהרש"א גלי מסכת היינו שנתכוונו להורות כהלכה כדמשמע פרק חלק ומייתי דכתיב יריאיך יראוני וישמחו שישמחו על שנתכוונתי להורות כהלכה כו', ועניינו על פי מה שאמרו דלא סליק שמעתתא אליבא דהלכתא אלא אי דאתי משבט יהודה ואי דאתי משבט לוי, ודוד משבט יהודה קאתי, וכן בני יהודה דנקיט משום דאתי משבט יהודה עכ"ל, אם כן נראה יותר ראיה מפורשת מאגדה הנ"ל דמפורש מקרא דמביא שם ראיה דדוד גלי מסכת להורות כהלכה ומאי דאמר יראיך יראוני וישמחו משמע ששמחים החברים על מי שאומר הלכה מכוונת: וזאת נראה לתמוה על דברי מהרש"א דמפרש דמשום הכי דוד גלי מסכת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא משום דאתי משבט יהודה ומביא דאיתא בגמרא דלא סליק שמעתתא להלכתא אלא אי אתי משבט יהודה או מלוי, ואגדא זו בפרק ב' דיומא ומבואר שם אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורה אלא דאתי משבט לוי או מיששכר דכתיב בלוי יורו משפטיך ליעקב, וביששכר כתיב מבני יששכר יודעי בינה גו' ומקשה אימא נמי יהודה דכתיב יהודה מחוקקי ומתרץ אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמרינן ע"ש, על כל פנים מפורש שם דאסוקי להלכתא לא נמצא אלא או בלוי או ביששכר ולא ביהודה, ואם כן קשה טובא איך כתב מהרש"א על דוד דקאתי מיהודה נאמר עליו דגליתסכת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ומהרש"א בעצמו כתב שם ביומא וז"ל והא דאמרינן בעירובין דוד גלי מסכת היינו איהו גופיה שהיה מלך אבל שאר אינשי משבט יהודה אף שהיו חכמים לא זכו להיות הלכה כמותם מה שאין כן בשבט לוי ויששכר חכמים שבהם מורים הוראות אליבא דהלכתא עכ"ל ע"ש, ובעבור זה קראתי שם ספרי גליא מסכת יהא רעווא משמייא שכשמו כן הוא, שיקויים בי דוד גליא מסכת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ויראך יראוני וישמחו ולדברך הוחלתי: